דרך הצלב בעידן המודרני

Updated: Nov 12, 2021


דרך הצלב, בכנסיית הרוזרי בואנס, צרפת. 1951 אנרי מאטיס

רוב התיירים המגיעים לישראל הם נוצרים. הקתולים והאורתודוקסים שביניהם מחפשים את הנתיב האחד והמיוחד הזה בתוך העיר העתיקה בירושלים, שעבורו באו: ה-וִיָה קרוצ'יס Via crucis או וִיָה דוֹלוֹרוֹזָה (דרך הייסורים). ע"פ המסורת, זוהי הדרך בה נשא ישוע את הצלב עליו יוצא להורג, מרגע שנשפט אצל פונטיוס פילטוס, הנציב הרומי ועד גבעת הגולגולת (גולגותא, בארמית), שעמדה אז מחוץ לחומות העיר. שם הוא נצלב ונפח נשמתו על הצלב. הוא נקבר בסמוך ועל פי האמונה הנוצרית קם לתחייה, שלושה ימים אחר כך.

ה-Via crucis (דרך הצלב) היא פולחן קתולי (devotion) מחזור תפילות, העוקב אחר מסעו של ישוע, המתייסר בנשיאת הצלב אל הגבעה עליה ייצלב, בתום משפט מוטה ומוזר אצל המושל הרומי, פונטיוס פילטוס. למאמר מעמיק יותר בנושא, נא לראות כאן. עניינו של פולחן זה הוא רגע הסבל הפרטי: משא הצלב הכבד, כאב האם, הייסורים הפיזיים, טיפת הזיעה, טיפת הדם, חולשת הגוף. האדם מול שרירות הלב ועיוות הדין בדרך אל המפגש הבלתי יאומן והנוראי עם עיוות הדין ומוות אכזרי. עבור הנוצרים המאמינים - מעשי הזוועה שביצעה האנושות באלוהים עצמו, שירד אל קרבה, להושיעה.

המסע חולק על ידי הכנסייה הקתולית לארבע עשרה ה"תחנות של הצלב". בכל אחת מהתחנות ישוע נתקל ברגע של התמודדות עם רגש או עם המציאות סביבו. עולה הרגל מתפלל ומתמקד בסבלותיו של אדונו, ועורך חשבון נפש עצמי, בחינה ובדיקה אמונית עמוקה, כדי לטהר את נשמתו ולחזור בתשובה. בכל כנסייה קתולית תמצאו את ציוני התחנות של דרך הצלב על קירות הכנסייה או בפסלים בחצר או בחוצות העיר, וגם במוקדי עלייה לרגל מפורסמים, כמו בלורד שבצרפת, או ב-פטימה, בפורטוגל. המאמין הנוצרי יכול לערוך את המסע הרגשי הזה גם בכנסייה של קהילתו. נוסח התפילה עשוי להשתנות מקהילה לקהילה, וסימוני התחנות על קיר הכנסיות הן לעתים אילוסטרטיביים ולעיתים די בציון מספר התחנה באותיות לטיניות כדי שהמאמין יידע איזו תפילה במחזור יש לשאת בנקודה זו. עולי הרגל והפרנציסקנים הנוכחים בירושלים מימי הביניים, יצרו את הפולחן וחיברו אותו למסלול גשמי קונקרטי, המשחזר כביכול את הדרך בה צעד ישוע בתוך העיר, עד אתר הצליבה, שבתקופתו היה מחוצה לה.

במשך הדורות, אמנים רבים הציגו את פרשנותם האמנותית לארבע עשרה התחנות הרוחניות האלה, בדרך כלל בהזמנה מטעם כנסייה, שחיפשה עיצוב לתחנות התפילה לאורך קירותיה. התחנות בדרך כלל מתארות את ההתרחשות באופן ריאליסטי, אך לעתים גם אבסטרקטי, בהתאם לרוח האמנותית של התקופה.


רוֹבֶּרטוֹ פֶרִי Roberto Ferri

נולד: 1978

הקתדרלה המשוקמת של נוֹטוֹ, סיציליה


אחד הביצועים האחרונים לתחנות הוזמן ע"י הקתדרלה בעיר נוטו בסיציליה, כשקרסה בשנת 1996, עקב רעידת האדמה שאירעה שם בשנת 1990. הכנסייה שופצה וכאשר רצו להקים מחדש את מסלול דרך הצלב בתוך הכנסייה, פנו אל האמן העכשווי האיטלקי רוֹבֶּרטוֹ פֶרִי Roberto Ferri, המושפע מקאראוואגיו בן תקופת הבארוק ואלפונס בוגרו הצרפתי, הצייר האקדמי ההיפר-ריאלסטי מסוף המאה ה-19. הוא הביא את ארבע עשרה התחנות של הויה קרוצ'יס שלו.


הצגת התחנות של פרי אינה מסורתית. הדגש הוא על הגוף, על הפיזיות של ישוע. אם כי הוא קלאסיקן השואב השראתו מאמנים כמו קרוואג'יו, דויד, אינגרס, ובוגרו, הוא חובר גם להיפר-ריאליזם המודרניסטי, ולסוריאליזם. הוא מדגיש את האלמנטים ההומו-ארוטיים, גם בתמונות אלו בתוך כנסייה. ועל אף שזכה בביקורות נלהבות מהמבקרים, הכנסייה לא ראתה בעין יפה את הפרשנות הזו לתחנות הצלב. היו דיבורים על הסרת התערוכה מהכנסייה, אך השבחים היו כה גדולים שהתמונות נשארו בינתיים נכון ל-2021, בכנסייה.

סדר התחנות, משמאל לימין, מלמעלה כלפי מטה:


תחנה 1. ההרשעה וההלקאה

תחנה 2. קבלת הצלב


תחנה 3. ישוע נופל בפעם הראשונה

תחנה 4. ישוע פוגש את אמו הדואבת


תחנה 5. שמעון מקירניי מצטווה לעזור לישוע

תחנה 6. ורוניקה הקדושה מנגבת פני ישוע במטפחתה

תחנה 7. ישוע נופל בפעם השנייה

תחנה 8. ישוע נוזף בבנות ירושלים המבכות אותו.

תחנה 9. ישוע נופל בשלישית תחת משא הצלב

תחנה 10. ישוע מופשט מבגדיו


תחנה 12. הצליבה ומותו של ישוע על הצלב. תחנה 11. המיסמור אל הצלב


תחנה 14. ההנחה בקבר. תחנה 13. ההורדה מהצלב. פְּייֶטָה



ז'ָאן פּוֹל בּוֹנדיאוֹ Jean Paul Bonduau

נולד 1956

הקתדרלה של העיר לִיל, צרפת.

אמן צנוע זה נולד בעיירה לוס, שליד העיר ליל במחוז פלנדיה הצרפתית. גם הוא הוזמן לצייר את מחזור דרך הצלב בקתדרלת Notre-Dame-de-la-Treille של העיר ליל, שבניתה החלה ב-1854 ולא נסתיימה עד 1999, מסיבות שונות, בעיקר כספיות. לבסוף הכנסייה, שהחלו בבנייתה בסגנון ניאו-גותי, הושלמה בסגנון מודרני. אמנים מקומיים רבים תרו ימיארות בשלל סגנונות לכנסייה האקלקטית הזו.

אותי ריגש מחזור דרך הצלב של בונדיאו. במקום הדרמה רבת-המשתתפים המוצגת בדרך כלל בייצוגי התחנות, בחר האמן כאן להתמקד ברגשותיו של ישוע- האדם, המובל אל מותו. הציור הוא אקספרסיוניסטי - סקיצות, בכמה קווים, של תחושות, רגעי אכזבה, יאוש, סבל, עייפות, חוסר אונים - אותם רגשות אנושיים, שעליהם מחזור התפילות התרפטי הזה מנסה להקל. האמן בוחר כאן את תמצית הרגע של כל אחת מהתחנות, כאילו שם עצמו במקום ישוע. זו בעצם מטרת מחזור התפילות הזה.



תחנה 1. ההרשעה וההלקאה תחנה 2. קבלת הצלב


תחנה 3. ישוע נופל בפעם הראשונה תחנה 4. ישוע פוגש את אמו הדואבת


תחנה 5. שמעון מקירניי מצטווה לעזור לישוע תחנה 6. ורוניקה הקדושה מנגבת פני ישוע במטפחתה


תחנה 7. ישוע נופל בפעם השנייה תחנה 8. ישוע נוזף בבנות ירושלים המבכות אותו.


תחנה 9. ישוע נופל בשלישית תחת משא הצלב תחנה 10. ישוע מופשט מבגדיו


תחנה 11. המיסמור אל הצלב תחנה 12. הצליבה ומותו של ישוע על הצלב.



תחנה 13. ההורדה מהצלב. פְּייֶטָה תחנה 14. ההנחה בקבר.


תחנה 15. הכנסייה הוסיפה תחנה: התחייה ז'אן פול בונדיאו


אַנְרִי מָאטִיס Henri Matisse

1869 – 1954

קפלת הרוזארי, במנזר הדומיניקני בעיר ואנס, דרום צרפת


קיר דרך הצלב


אחת הכנסיות המודרניות המרהיבות, שחנכה ב-1951 עבור המנזר הדומיניקני של העיר ואנס, ושמה הקפלה של הרוזרי Chapelle du Rosaire. הכנסיה נבנתה ע"י האדריכל אוגוסט פרה אך מי שתכנן את עיצוב הפנים היה האמן הגדול אנרי מאטיס, שהיה כבר בערוב ימיו. הוא היה בשיא תקופת הקולאז'ים הצבעוניים שלו, והכנסייה בנויה ברוח זו של צבעים ברורים על רקע לבן.


בכנסיה מצויירות התחנות של דרך הצלב על קיר אחד, צפופות ומשורבטות בשחור על אריחי חרסינה לבנים, משל היו הכנות לציור, או קישקושים של מטורף על קירות בית חולים. הן מצוירות בקווי מתאר כלליים ביותר כאשר לידן מספרים סידוריים. אולם, מכחולו של הצייר הדגול מצליח להעביר בקו אחד את רגעי החרדה והפחד הקיומי.


בתמונה למטה, אנרי מאטיס והאחות ז'אק-מארי, שהייתה מטפלת שלו ודוגמנית לכמה מציוריו (בשמה הקודם מוניק) ואז לקחה על עצמה את נדרי הנזירות. נקשרה ביניהם ידידות אמיצה ויחדיו הם תכננו את פנים הקפלה עבור מנזר הדומיניקניות שאליו הצטרפה.


את "דרך הצלב" צייר אחרי מחקר של שנים וסקיצות אינספור. את הנוסח הסופי, כך מספרים, צייר בצבע שמן, עם מכחול מחובר לחכת-דייגים, בבת אחת ובעיניים עצומות.


מבנה הכנסייה מבפנים


אנרי מאטיס, 1950 דרך הייסורים של הצלב

1 המשפט 2 קבלת הצלב 3 נפילה ראשונה 4 פוגש את אמו 5 שמעון מקירני 6 המטפחת של ורוניקה

7 נופל בשנייה 8 נוזף בבנות ירושלים 9 נופל בשלישית 10 ההפשטה 11 המיסמור לצלב 12 צליבה ומוות

13 ההורדה מהצלב 14 ישוע מונח בתוך קברו.


הקפלה הקתולית בכנסיית הקבר הקדוש בירושלים

קיר דרך הצלב (אמן לא ידוע)

אפילו בקודש הקודשים של העולם הנוצרי, כנסיית הקבר בירושלים, הכנסייה הקתולית הרשתה פרשנות מודרניסטית ומסומנת לתחנות הויה דולורוזה, כמין צללים המרוכזים כולם בקיר אחד. ניכרת כאן השפעתו המינימאליסטית של מאטיס. התחנה הראשונה היא ההצלפה וגם כאן, יש חמש עשרה תחנות, בהתאם לתוספת של האפיפיור יוחנן פאולוס השני: תחנת התחייה היא החמישה עשר. זה נעשה גם כאקט אקומני, להניח את דעתם של היוונים אורתודוקסים, המכנים את כנסיית הקבר כנסיית התחייה.


הדת היא משהו חי ומשתנה והיא מתאימה עצמה לרוח הזמן. לעתים היא משפיעה על הסגנון האמנותי ולעתים מושפעת ממנו. מהמינימליזם של האמנות המודרנית של מאטיס אל המעבר לאישי ולאמת הסובייקטיבית הפוסטמודרניסטי אצל בּוֹנדיאוֹ אל ההיפר ריאליזם והניאו-קלסיציזם של פרי.

0 views0 comments