TOUR GUIDE IN THE HOLY LAND

David Steinberg

הנשים שבנו את ירושלים: אליזבטה פיודורובנה


הנסיכה אליזבת מהֶסֶה ואצל רַיִין, או בשם החיבה שלה, אֶלָה, נחשבה לאחת הנסיכות היפות של תקופתה. היו לה מחזרים אינספור מבין הנסיכים הרווקים של בתי המלוכה האירופאיים. היה לה את כל הייחוס והיופי לבחור כאוות נפשה. ציור של פרידריך אוגוסט פון קאולבאך, סביבות 1892

הששית והאחרונה בסדרת הנשים שבנו את ירושלים, התחילה אף היא את חייה במקומות רחוקים, והייתה זו יד המקרה או הגורל שהביאו אותה לעיר,אך אהבתה אליה היא זו שקשרה אותה לכאן.


הנסיכה אליזבת מהֶסֶה ואצל רַיִין, שהייתה אחר כך לדוכסית הגדולה אֶלִיזַבֶטָה פְיוֹדוֹרוֹבְנָה רוֹמָאנוֹבַה מרוסיה 1864-1918, כיום היא מכונה: הקדושה המעוּנה אֶלִיזַאבֶטָה פְיוֹדוֹרוֹבְנָה, נולדה לשליט של נסיכות גרמנית, לבית הֶסֶה-דרמשטט. בקרב משפחתה קראו לה אֶלָה.


הייחוס שלה היה מורכב ביותר: בתו של לודוויג הרביעי, הדוכס הגדול של הֶסֶה ואצל רַיִין שהיה נשוי לבתה של המלכה ויקטוריה מאנגליה, לכן אלה הייתה נכדתה של ויקטוריה. היא נישאה לדוכס הגדול סרגיי (חצר סרגיי? כן כן...) אלכסדנרוביץ', בנו החמישי של הצאר ואשתו הנסיכה מארי מהֶסֶה ואצל רַיִין.היא גם הייתה דודה רבתא של הנסיך פיליפ יבל"א, בעלה של אליזבת השנייה, מלכת אנגליה הנוכחית (תבל"א אף היא).


היא הייתה בתו של לודוויג הרביעי, נסיך הסן ואצל ריין, אשתו, הנסיכה אליס מבריטניה הגדולה, בתה של המלכה ויקטוריה (מימין למעלה). אנו רואים את אליזבת כנערה (למעלה משמאל). מתחתיה, אחותה הצעירה הנסיכה אליכס, שבסופו של דבר תהפוך לקיסרית האחרונה של רוסיה - אלכסנדרה פיודורובנה, אשתו של הצאר ניקולאי השני. למעשה, אליזבת היא זו שיזמה את השידוך. גם הצאר ואשתו הוצאו להורג גם בשנת 1918 במהלך המהפכה הקומוניסטית ברוסיה. הילד בתמונה הוא הנסיך ארנסט לודוויג, שירש את כס אביו והיה לדוכס הגדול של הסן, עד הדחתו, עם הקמת הרפובליקה הגרמנית בשנת 1918. הוא נפטר בשנת 1937. הסמל ההֶרַלְדִי המלא של דוכסות הֶסֶה ואצל רַיִין, הכולל את סמלי הנחלות של המשפחה ותאריה. קשה היה למצוא בחורה יותר מיוחסת ממנה.... הֶרַלדִיקָה היא שפה חזותית בעלת הגדרות מדויקות של צורה וצבע. הסמל המרכזי, האריה בפסי אדום לבן על רקע כחול, הוא עד היום סמלה של מדינת הסה בגרמניה.


הם הכירו כילדים, דרך הוריהם ואליזבת לא יצאה מגדרה על הנסיך הקצת נוקשה והדתי. כשגדלו הוא התלהב ממנה. לקח לה קצת יותר זמן, והיא נעתרה לחיזוריו חרף התנגדותה של סבתה, המלכה ויקטוריה. אליזבת המירה את אמונתה הפרוטסטנטית והפכה לפרבוסלאבית, אף כי לא נדרשה ע"פ כללי הממלכה. הם נישאו בשנת 1882.


מכל הגברים שיכלה לבחור, בחרה בדוכס הגדול סרגיי אלכסנדרוביץ', בנו החמישי של הצאר אלכסנדר השני, בן דוד שעוד הכירה מביקוריו כילד בגרמניה. הוא לא נועד להיות יורש עצר. היא לא התלהבה ממנו ביותר כשהתבגרו. הוא דווקא כן נדלק עליה. סרגיי היה מופנם וסגור. כשמתה אימו, כפי שארע לה עצמה, לבה יצא אליו, והיא נענתה לחיזוריו. למגינת לבה של סבתה, המלכה ויקטוריה מאנגליה, שלא חיבבה אותו כלל ועיקר. נראה שהסתדרו ביניהם והייתה שם אהבה. לצערם, לא נולדו לזוג ילדים.


ב-1882 הוקמה החברה הקיסרית הפרבוסלבית לפלסטינה, שהחלה לקנות קרקעות בירושלים ואכן קנתה אזורים רבים במקומות אסטרטגיים: כמה וכמה מגרשים רציניים על ראש הר הזיתים, וכן אזור אדמה נרחב בשיפולי ההר, מצפון לבית העלמין היהודי, הנקרא גת-שמנים הרוסית, עליו נבנתה כנסיית מריה מגדלנה. בנוסף, נרכש שטח סמוך לכנסיית הקבר, לבניית קונסוליה, הנקרא כיום כנסיית אלכסנדר נבסקי, או "חצר אלכסנדר". כן נרכשו אזור מגרש הרוסים, שנקרא אז "המתחם הרוסי" ושטח נרחב מעל הכפר הערבי דאז עין כרים, מקום בו נמצא כיום מנזר גורננסקי, וכן אזורים בפרברי יפו ועל הר הכרמל בחיפה.


הכנסייה האורתודוכסית הרוסית של מריה מגדלנה, (מרים המגדלית) בעלת כיפות הבצל המוזהבות, היא תמיד מראה מרהיב בהר הזיתים, במזרח ירושלים ונשקף ממנה נוף נפלא של הר הבית.. הכנסייה מוקדשת למריה מגדלנה, בת לווייתו של ישוע. מרים המגדלית הייתה הראשונה שראתה את ישוע לאחר תחייתו ע"פ מרקוס 16: 9. ונחשבת לשליחה מכריעה וחשובה של ישוע ומקורבת אליו ביותר. הכנסייה נבנתה בשנת 1886 על ידי הצאר אלכסנדר השלישי ואחיו לכבוד אימם, הקיסרית מריה אלכסנדרובנה מרוסיה, בסגנון המסורתי הרוסי במאות ה-16 ו-17. לכנסייה שבע כיפות בצל מוזהבות . בני הזוג, שהיו אדוקים מאוד, גילו עניין רב בירושלים, ועמדו בראש המשלחת הרוסית לארץ הקודש, שהגיעה לחנוכת הכנסייה בשנת 1888. הם ייצגו את הצאר הרוסי, אחיו של סרגיי.

סרגיי נהייה היו"ר של האגודה הרוסית ואליזבטה פיודורובנה נקשרה אל הארץ והעיר. כשחזרו לרוסיה התמנה הדוכס הגדול סרגיי למושל מוסקבה. הוא התגלה כאכזר מאוד לכלל הנתינים ובמיוחד כלפי היהודים. ב-1898, גירש באכזריות את יהודי מוסקבה מהעיר. זה נעשה באישון לילה, ללא התראה מראש, כאשר אלפי אנשים נצטוו לצאת מבתיהם ולהתחיל ללכת. מסופר, שכאשר נודע לאליזבת על מעשי בעלה, הזדעזעה ואמרה בעצב: "אנו עוד ניענש קשות על המעשה הזה". ואכן, צדקה בתחושותיה ואז מתרחשת הטרגדיה. סרגיי, שהכביד ידו גם על אוכלוסיית העיר הלא-יהודית, נרצח במהפכת 1905. הוא נוטשת את חיי הזוהר והחברה והופכת לנזירה, העובדת עם העניים. את שנותיה הבאות תקדיש לצדקה. היא גם מנהלת במקום בעלה את החברה הקיסרית הפרבוסלבית לפלסטינה. היא מאוד פופולרית אצל פשוטי העם. חצר האכסניה הרוסית נקראה בעקבות הרצח "מעונות סרגיי", כיום -מלון סרגיי פאלאס, על שמו של הנסיך. כאן, חתמה על תמונה בשם אלה.


ציירים וצלמים התלהבו ממנה. ניתן למצוא עשרות פורטרטים שלה, גם אחרי שהפכה לנזירה, אחרי מות בעלה.

יליזבטה הפכה לנזירה וניסתה לכפר על מעשי בעלה בפעולות צדקה ותמיכה בשכבות החלשות של העם. היא יסדה במוסקבה מנזר נשים גדול, מארפו-מרינסקי, אותו ניהלה, הקרוי על שמן של מרתה ומרים, שתי האחיות שאירחו את ישוע בבית עניה, בשיפולי הר הזיתים. אך עם כל זאת הפכה בעצמה ליושבת ראש החברה הקיסרית הפרבוסלבית לפלסטינה, והמשיכה לפקח על הבנייה בירושלים, גם של מגרש הרוסים וגם של הקונסוליה באלכסנדר נייבסקי. היא המשיכה לעסוק בצדקה, אך בפרוץ המהפכה הבולשביקית ב-1918, היא נעצרה ע"י המהפכנים, בפקודתו של לנין, שידע כמה הייתה פופולרית אצל העם. במכרה נידח בהרי אוראל, היא הוצאה להורג באכזריות רבה עם עוד עשר דמויות זוטרות של המשפחה הקיסרית.


כל חייה הביעה את רצונה להיקבר בכנסייה שבנתה במורדות הר הזיתים. גופתה הועברה בדרכים עקלקלות, לסין, ומשם עשתה דרכה לבסוף, לירושלים. שרידיה מוצגים בכנסיית מריה מגדלנה בירושלים, יחד עם חברתה לתא, הנזירה ורוורה. היא הוכרזה כקדושה מעונה (מרטיר) בכנסייה הפרבוסלבית הרוסית בשנת 1992.


אכסניות לצליינים רוסיים החלו להיבנות במגרש הרוסים כבר ב-1860 ויחד עם צליינים רבים, הגיעו גם אינטלקטואלים ואמנים. וסילי פולנוב, צייר מתנועת "הנודדים", מצייר את ירושלים כפי שנראתה כאשר הגיעו לכאן סרגיי ואליזבת בראש המשלחת הרוסית, ב-1888. חלק ממבני מגרש הרוסים כבר כבר נבנו בסביבות שנות ה-70 של המאה ה-19. כנסיית השילוש הקדוש כבר עומדת על תילה, וכן האכסניות הראשונות. כאן סרגיי ואליזבת ישהו בראש המשלחת הרוסית, ב-1888. חצר סרגיי נבנתה מאוחר יותר ונקראה על שמו לאחר הירצחו ב-1905.

כנסיית השילוש הקדוש במגרש הרוסים בירושלים. ציור ישוע פנטוקרטור (השולט בכול) בכיפה המרכזית של כנסיית השילוש הקדוש בירושלים. כמעט בכל הטריטוריות הרוסיות שנקנו, נבנו כנסיות בסגנון ייחודי. בירושלים, ביפו ובמקומות נוספים. מלון סרגיי פאלאס כיום, ברח' מונבז, במבט אל כנסיית השילוש הקדוש.


כנסיית השווה-לשליחים מרים המגדלית

הר הזיתים בסביבות 1880. מתחם גתסמני (גת-שמנים) כגינה מגודרת. עדיין לא נבנו הכנסיות דומינוס פלוויט (1955) מריה מגדלנה (1886) וכנסיית היגון (1924). מגדל הפעמונים היחיד הנראה לעין על ראש ההר, הוא של מנזר פאטר נוסטר, שנבנה בסביבות 1850. בתמונה הבאה, מריה מגדלנה בבנייה, בסביבות 1887. הביקור המלכותי. ב- 1888 סרגיי ואליזבטה מגיעים לחנוכת כנסיית מריה מגדלנה, על מורדות הר הזיתים. כאן מודיעה הדוכסית שתרצה להיקבר, משאלה שהתגשמה. כנסיית מריה מגדלנה על הר הזיתים מזוהה בקלות בשל כיפות הבצלים המוזהבות שלה, הנראות למרחוק.


תמונות מחייה של מרים המגדלית מקשטות את קירות הכנסייה בתמונה השנייה: שרידי גופתה של הנסיכה, המונחים בכנסייה. בשנת 1917 מתרחשת המהפכה הבולשביקית. משפחת רומאנוב השלטת מודחת מהשלטון וחבריה מחוסלים אט אט. בליל 18 ביולי 1918 נרצחה הדוכסית אליזבת פודורובנה באכזריות על ידי הבולשביקים: היא הושלכה בעודה בחיים לבור עמוק במכרה נובאיה סלימסקאיה, 18 ק"מ מאלפייבסק. יחד אתה במכרה נרצחו שישה נסיכים זוטרים ממשפחת המלוכה וכן חברתה למנזר, הנסיכה וָרוָורָה. כולם, למעט הדוכס סרגיי מיכאילוביץ' שנורה, הושלכו בעודם חיים לבור המכרה העמוק. עם הוצאת הגופות מהמכרה התגלה שחלק מהקורבנות חיו לאחר הנפילה ומתו מרעב ומפצעיהם. איכרים מהסביבה ספרו כי במשך כמה ימים שמעו זמירת תפילות חרישית מהמכרה. ב- 31 באוקטובר 1918 כבש צבא הלבנים את אלפייבסק. שרידי ההרוגים הוצאו מהמכרה, הוכנסו לארונות קבורה והועברו להלוויה בכנסיית בית הקברות בעיר. אולם, עם התקדמות הצבא האדום, הגופות הועברו כמה פעמים הלאה למזרח. באפריל 1920 הם הגיעו לבייג'ינג אל ראש המשלחת התיאולוגית הרוסית. משם הועברו בשני ארונות קבורה - הדוכסית אליזבת והנזירה ורוורה - לשנחאי ואז באונייה לפורט סעיד. לבסוף, הגיעו הארונות לירושלים. הן נקברו בינואר 1921 בכנסיית השווה-לשליחים מריה מגדלנה בגת-שמנים. כך, התממש רצונה של הנסיכה אליזבת להיקבר בארץ הקודש, רצון שהביעה במהלך העלייה לרגל בשנת 1888.

קאנוניזציה: ב-1992, "קדושי אלפאייבסק" ציור מודרני של איגור טוקארב המציג את יליזאבטה, הנזירה וורוורה ושאר הנסיכים שנרצחו זוכים לדרגת קדושים מעונים (מרטירים) בכנסייה האורתודוקסית הרוסית והיוונית. כאן ייצוג של כל קורבנות הרצח במכרה באלפייבסק, העולים השמיימה כקדושים. מתחתם משמאל, לנין נואם ולמטה מימין, שריפת כנסיית קתרינה הקדושה באלפייבסק, שם נהגו להתפלל במאסרם.


ב-18 ביולי 2018 התקיים טקס אזכרה במלאת מאה שנה לרצח, ליד שרידי גופתה של אליזבת בכנסיית מריה מגדלנה, בהשתתפות הפטריארך היווני אורתודוכסי תיאופילוס השלישי ומנהיגי כנסיה אורתודוקסיים אחרים.

אליס נסיכת יוון


בחדר צנוע בכניסה לכנסיה קבורה עוד דמות מלכותית אירופאית, שהייתה אחייניתה של אליזבת. זוהי אליס, נסיכת יוון. אליס נולדה באנגליה, לבית באטנברג הגרמני והייתה חירשת מלידה. היא נישאה לנסיך אנדריאס מיוון. לא מזמן יוצגה בסדרת הטלויזיה "הכתר", ונעשה לדמותה צדק היסטורי. היא הייתה אימו של הנסיך פיליפ, בעלה של מלכת בריטניה אליזבת השנייה, וסבתו של יורש העצר צ'ארלס. אליס חייתה חיים מסובכים, לקתה בנפשה ואף הורחקה מילדיה בתקופה מסוימת. היא נודעה בכך שהצילה משפחה יהודית באתונה, במהלך מלחמת העולם השנייה, בעת הכיבוש הנאצי. "יד ושם" זיכה אותה בתואר "חסידת אומות העולם". אף היא ביקשה להיקבר בכנסייה זו, בסמוך לדודתה ונקברה כאן ב1981, 12 שנה אחרי מותה. היא נטמנה בחדרון המסוגל להכיל רק את מצבת הקבורה, אך מכיל כל כך הרבה היסטוריה אירופאית הקשורה אליה ולמשפחות המלוכה אליהן השתייכה בדרך זו או אחרת. (ראו תיאור הדגל המכסה את הקבר). לחדר הקטן והצנוע הזה עלו לרגל כל נסיכי הממלכה המאוחדת: פיליפ, צ'ארלס וויליאם, להניח זר על קבר אמם, וסבתם. עץ נטוע לכבודה ב"יד ושם".

הנסיכה אליס מבנטנברג בסביבות 1930. קברה של הנסיכה אליס, בחדר הקטן מכוסה בנס המלכותי לשעבר של יוון. ראו תיאור הדגל


פרק זה הוא הפרק האחרון בסדרת "הנשים שבנו את ירושלים". רציתי להביא מעט סיפורים שאינם מוכרים לרוב הציבור. מקווה שנהניתם. בקרוב אתחיל סדרה חדשה של סיפורי סיור בירושלים ובארץ, ועתה, כאשר אנו מקווים שנוכל לחזור לחיים נורמליים, אזמינכם להצטרף אליי לסיורים אמיתיים במקומות מופלאים אלו, כה קרובים אלינו וכה רחוקים.

הנוף המרהיב של הר הבית מכנסיית מריה מגדלנה. הבה נשאף אוויר במלוא הריאות. בזאת תם הפרק השישי והאחרון על הנשים שבנו את ירושלים. אני מקווה שנהניתם. מקווה שתצטרפו אלי, אם ירצה הוירוס – בקרוב גם בטיולים אמיתיים בשטח.

Excellence English.png

 

Licensed guide  מדריך מורשה

TripAdvisor 4.png
insta y.png