כיצד נראתה בדיוק הנערה היפהפייה והשנונה אליה אבדוקייה, שהגיעה לקונסטנטינופול ובזכות חוכמתה שנינותה ויופיה השיגה לעצמה קיסרות - אין אנו יכולים אלא לדמיין, כפי שעשה צייר רוסי זה: קיסרית צעירה היושבת בארמונה על גדות הבוספורוס. ברקע, כנסיית איה סופיה והיא מנהלת את ענייני הממלכה של בעלה תאודוסיוס השני שאינו מעוניין בענייני השלטון
תחילת הסיפור באתונה. שם נולדה אבדוקייה בשם אחר: אתנאיס, בת לסופיסט לאונטיוס, בשנת 401 לספירה. היא הייתה פגאנית. אמהּ נפטרה כשהייתה צעירה מאוד והיא טיפלה במסירות באביה ובשני אחיה. אביה התרשם מאוד מחכמתה ושנינותה ולימד אותה ספרות ורטוריקה. הוא טען כי גורל מפואר מצפה לה. לפי הסיפור המסורתי שמספר ההיסטוריון יואנס מללס, אביה הלך לעולמו כשהייתה בת שמונה עשרה, וכאשר נפתחה צוואתו, התברר כי הכרת התודה שלו על מסירותה התבטאה בכך שהשאיר לה רק מאה מטבעות זהב! שאר הונו ואחוזותיו ניתנו לשני אחיה כי ... "גורל מפואר מצפה לה"! אחיה החמדנים סירבו לתקן את העוול. אך לא בחורה כאתנאיס תוותר, והיא החליטה לצאת לבירה קונסטנטינופול ולשטוח את קובלנתה למשפט הקיסר.
קונסטנטינופול במאה החמישית לספירה, בתקופה של אבדוקיה. בירת האימפריה הרומית המזרחית.
היא נודעה ביופייה הרב, והשמועה פשטה מהר על הבחורה הנחושה והיפה מאתונה והעוול שנעשה לה.
השמועה הגיעה גם לאוזני הקיסרית, אחות הקיסר, פּוּלְכֶרִייָה. פולכרייה הייתה בת 21, אתנאיס בת 20. הקיסר, תיאודוסיוס השני היה אף הוא כבן 20. פולכרייה הצעירה הייתה, למעשה, הקיסרית השלטת של האימפריה הרומית המזרחית (הביזנטית). היא שלטה ביד רמה, וניהלה גם את אחיה, שהיה עסוק יותר בשעשועים ובילויים והשלטון לא עניין אותו. פולכרייה "התאהבה" בבחורה המרשימה החדשה בעיר... עבור אחיה כמובן, אבל הייתה, בכל זאת, בעיה. היוונייה היפהפייה והשנונה הייתה פגאנית. אולם אתנאיס השאפתנית המירה את דתה, התנצרה, ושינתה את שמה לאבדוקייה. אחרי שנטבלה לנצרות, נישאה ב-421 לתאודוסיוס השני. משמעות שמה החדש: 'המיטיבה'. לשם זה תהיה חשיבות, מאוחר יותר, עבור העיר ירושלים.
כעבור שנתיים, אחרי שילדה את בתה ליקיניה אבדוקסיה, היא זכתה לתואר אוגוסטה - קיסרית... במקום אחות הקיסר... מסתבר שבין שתי הנשים החזקות האלה, השלום לא שרד לזמן רב. ההיסטוריונים הרומיים, כמו סוקרטס סכולסטיקוס מספרים כי אבדוקייה הייתה אינטלקטואלית, סופיסטית, בתו של פילוסוף ידוע. היא הייתה דעתנית וליברלית יותר מגיסתה פולכרייה, שהייתה אורתודוקסית, והצליחה לדחוק את רגליה של פולכרייה מהארמון. אחות הקיסר עברה להתבודד בארמון מרוחק מדרום לעיר. לאבדוקייה נולדו עוד בת ובן שמתו בצעירותם.
אחרי נישואי בתה לקיסר ברומא, בשנת 437 , גבר כנראה הריחוק בינה לבין בעלה. לכן, בין השנים 438-439 ערכה מסע עלייה-לרגל לירושלים וחזרה עם מספר שרידים קדושים. עם שובה לקונסטנטינופול היא החלה לצבור כוח. אויביה בחצר הסיתו את הקיסר חלש האופי כנגד רעייתו וטפלו עליה שמועה על פרשת אהבים עם פאולינוס, חברו יפה התואר של בעלה. היא החליטה לצאת לגלות, הפעם סופית, והגיעה לירושלים בשנת 443, וכאן נשארה עד סוף ימיה. זה היה בזמן. פאולינוס סולק ממשרתו והוצא להורג (כנראה בשנת 444) הקיסר בעלה שלח את מפקד המשמר שלו, להתחקות אחר פעולותיה בירושלים. ה"מרגל" רצח שניים ממלוויהּ, פעולה שבעקבותיה חוסל בעצמו, ככל הנראה בהוראתה. היא שמרה בכל זאת על התואר אוגוסטה.
תאודוסיוס השני מת ב-450 עקב תאונת רכיבה, ופולכרייה חזרה למעמדה כקיסרית בקונסטנטינופול. אבדוקייה המשיכה ליהנות מהשפעה רבה בירושלים ועם הזמן התפייסה, בסופו של דבר, עם פולכרייה ב-453 והושבה לחיק הכנסייה האורתודוקסית. פולכרייה עצמה נפטרה באותה שנה. שתיהן נחשבות כיום קדושות בכנסייה הנוצרית.
הייצוג כאיקונה של אבדוקיה כקדושה. פסיפס בכנסיית אלכסנדר נייבסקי בסופיה, בולגריה. אבדוקייה הייתה בעלת השפעה ויכולת ביצוע. עוד בקונסטנטינופול הקימה אוניברסיטה, והשפיעה על אוסף החוקים שנקרא על שם בעלה "קודקס תאודוסיאנוס". עתה, גייסה את יכולותיה לטובת העיר אליה גלתה. במשך 17 שנות שהותה בעיר בנתה ארמון גדול לה ולבישוף, כנראה בסביבת הרובע היהודי, ועוד ארמון בבית לחם שם בלתה את רוב זמנה. היא הקימה את כנסיית מרים ליד בריכת השילוח, את כנסיית סטפנוס הקדוש מצפון לשער שכם, אליה העבירה את שרידיו של סטפנוס הקדוש מכנסיית ציון. היא יזמה הקמתם של אכסניות, מנזרים, בתי מחסה לצליינים ובתי חולים. היא העריצה וטיפחה את הנזירים של מדבר יהודה – את אבטימיוס – שתרמה כספים למנזר הגדול שהקים במישור אדומים והייתה בקשר הדוק עם הקדוש סימון סטיליטיס. (היושב על העמוד). אאודוקיה גם פיתחה חיי חצר בבית לחם, שבהם השתתפו מלומדים מרומא, ונשים עשירות ודתיות שהתיישבו כמותה בירושלים, כדוגמת מֵלָנִיה (הצעירה - מלניה הקדושה) הקבורה בכנסייה בירושלים. איקיליה (שמימנה את הקמת כנסייתה הקתיסמה בדרך חברון) ופוֹאֶמְניָה (שמימנה את הקמת כנסיית העלייה על הר הזיתים).
בניית חומות ירושלים
פועלה החשוב ביותר של אבדוקייה בירושלים היה בניית חומה לעיר. ירושלים הייתה עיר פרזות, ללא חומה מזה מאות שנים, ככל הנראה מאז חורבן ירושלים בשנת 70 לספירה. המוטיבציה של אבדוקיה לבניית החומה נבעה משמה: אבדוקייה, ביוונית - "המיטיבה". היא קראה את הפסוק בתהילים נ"א: "הֵיטִיבָה בִרְצוֹנְךָ אֶת צִיּוֹן, תִּבְנֶה חוֹמוֹת יְרוּשָׁלִָם". היא הייתה משוכנעת כי כוונת הפסוק הייתה אליה, אישית. היא הקיפה את העיר בחומה, שהחזיקה מעמד במשך מאות שנים, וחרבה רק ברעידת אדמה בשנת 1033. כיום נותרו שרידים מעטים לחומה זו, שנבנתה ונחרבה עוד כמה פעמים מאז, אך היא כנראה קבעה את הקו הכללי של חומת העיר העתיקה של היום מלבד בדרום, בהר ציון.
עוד ייצוג כאיקונה של אבדוקיה כקדושה
אבדוקייה והיהודים
אחד הסיפורים המעניינים יותר הוא על יחסיה עם היהודים. היא גילתה אהדה רבה כלפי היהודים והעניקה להם כמה פריבילגיות, כגון אפשרות להתפלל בעיר לא רק בתשעה באב אלא גם בימי חג, והיא אף אפשרה עלייה-לרגל המונית, בחג הסוכות של שנת 438. אולם האירוע הסתיים במהומות דמים שעוררו נזירים נוצרים אלימים, וזאת, 200 שנה לפני האסלאם! עליית יהודים להר הבית כנראה מעוררת תמיד מחלוקת ורגשות עזים – אז והיום! אולם אבדוקייה, בסופו של דבר, הייתה פוליטיקאית ובשל התקרבותה לחוגי הנזירים ובהשפעתם, נאלצה לשלול את הזכויות שהעניקה ליהודים. אבדוקייה נפטרה בירושלים ב-20 באוקטובר 460, אחרי שהקדישה את שנותיה האחרונות לכתיבה ספרותית. בין עבודותיה היו גרסה מחודשת של שמונה הספרים הראשונים של התנ"ך במשקל הומרי, גרסה מחודשת של ספרי דניאל וזכריה, פואמה של קיפריאנוס וסיפור ניצחונות בעלה בפרס. היא נקברה במתחם כנסיית סיינט אטיין, מצפון לשער שכם, הבנויה על כנסייה עתיקה שאבדוקייה בנתה.
חומות ירושלים של ימינו נבנו על ידי הסולטאן העות'מאני סולימאן המפואר בשנת 1538
אולם מדרום למגדל דוד כבר ניתן לראות שרידי חומות עתיקות יותר, חלקן גם שרידי חומותיה של אבדוקייה
להקליק על התמונות להגדלה
כאשר הגיעה אבדוקיה לראשונה לירושלים, התארחה אצל נזירה בשם מלניה הצעירה, וכנראה היה זה הקשר ביניהן ששכנע אותה לבחור בירושלים כעיר גלותה, כמה שנים אחר כך. מלניה הקדושה הצעירה, קבורה יחד עם סבתהּ, מלניה הקדושה המבוגרת, בכנסייה נסתרת בעיר העתיקה בירושלים הנקראת מגאלי פנאגייה. במרכז, איקונין של מלניה הקדושה. היא נפטרה בירושלים בשנת 438, כחמש שנים אחרי הגעת הקיסרית לירושלים. מימין קברה של מלניה הצעירה בכנסייה בירושלים
חומת אבדוקייה
(המפה שמאל בעברית, מימין: מודל ירושלים הבינזטית. להקליק להגדלה)
ירושלים הביזנטית: ראו ההבדל בין העיר העתיקה של היום (הקו המקווקו) והחומה הביזנטית המקיפה את הר ציון ומגיעה עד בריכת השילוח. זו כנראה החומה שבנתה אבדוקייה. בדגם ירושלים הביזנטית, הנמצא בכנסיית פיטר אינגליקנטו, נראה השער הדרומי והחומה שנבנו על ידי אבדוקייה. מעליו, במודל כנסיית ציון הקדושה. הבניין הגדול: כנסיית הניאה (נבנתה ע"י יוסטיניאנוס, מאה שנה אחרי אבדוקיה) והבניין הגדול המרוחק – כנסיית הקבר העתיקה.
ירושלים על מפת מידבא. מפת מוזאיקה זו, הנמצאת על רצפת כנסייה בעיר מַאדַבַּא בירדן, מהווה את הבסיס למחקר ירושלים הביזנטית. מהמאה השישית לספירה, היא מציגה את חומות ירושלים שבנתה אבדוקייה.
חפירות שרידי חומת ירושלים בדרום הר ציון, ליד בית הקברות הפרוטסטנטי. השער הדרומי. שרידי חומת אבדוקייה.
כנסיית המולד בבית לחם. כבר עמדה על תלה בזמנה של אבדוקיה.
מימין: חזית האיקונות של הכנסייה (איקונוסטזיס). במרכז: פסיפסים מרהיבים מהתקופה הביזנטית. משמאל: הירידה אל מערת המולד. פולחן מקום לידתו של ישוע טופח על ידי הביזנטים.
כנסיית סנט אטיין (סטפנוס הקדוש) בירושלים, מצפון לשער שכם. לשם העבירה את עצמות הקדוש מהר ציון ושם, בחצר הכנסייה נקברה בעצמה כשמתה בשנת 460. הכנסייה שבנתה אבדוקייה חרבה וכיום יש שם כנסייה מתחילת המאה ה-20 המוקדשת אף היא לסטפנוס.