כקודמותיה, אין אנו יודעים באמת כיצד נראתה מליסנדה, ונדמיין אותה כאן, בציור זה של נסיכה ארמנית מימי הביניים. בדרך כלל נותר לנו ייצוג שלה ממיניאטורות ימי-ביניימיות בהן היא מסומלת בקווים כלליים. היא הייתה בת לאציל צרפתי ונסיכה ארמנית, ומקור מסוים מספר כי הייתה נאוה ושחורת שיער, אם כי במיניאטורות היא מוצגת, לעתים, בעלת שיער בהיר.
מֶלִיסֶנדָה
מליסנדה מלכת ירושלים 1104-1161, הרביעית מבין הנשים שבנו את ירושלים, הייתה אישיות היסטורית מרשימה כקודמותיה. מליסנדה היא דוגמה קלאסית של מחיקת דמות נשית מההיסטוריה. עד לא מזמן, כל הישגיה נזקפו לשמו של בנה, שהיה ילד בן 13 כשקיבלה שלטון מלא לידיה...היא הייתה בתו של בלדווין השני מלך ירושלים ואשתו, מורפיה, שהייתה נסיכה ארמנית.
רבים מאיתנו אינם מכירים פרק זה בהיסטוריה של א"י וחבל, כי זו תקופה מרתקת ומסעירה בתולדות הארץ, מלאה דרמות, אירועים גדולים מהחיים וסיפורים נפלאים.
אז שתי מילים על הצלבנים: בשנת 1009 החליט שליט מצרים (ששלטה אז על א"י) אל חאכּם בּאמר אללה, בן השושלת הפאטימית, להרוס את כנסיית הקבר בירושלים, כי לטעמו התקיימו שם טקסים בלתי ראויים. הדבר עורר מצוקה גדולה אצל הנוצרים בעולם. גם כאשר נרגע הח'ליפה ובעיקר בתקופת בנו, כאשר ב-1034 הצליחה משלחת ביזנטית לשקם את הכנסייה, זה לא הספיק לנוצרים במערב. ב-1099 אחרי מסע רגלי וימי שארך 4 שנים, התייצב צבא אבירים נוצרי גדול שהגיע ממערב אירופה להטיל מצור סביב חומות ירושלים. אחרי שסובבו את החומות שבע פעמים, כפי שעשה יהושע ביריחו, הם כבשו אותה ושחטו את האוכלוסייה המוסלמית והיהודית.
גוֹדְפְרִי (גוֹדֶפרוּאָה) דֶה-בּוּיוֹן, אביר ממוצא פרנקי, שהנהיג את הצבא, נבחר לעמוד בראש הממלכה הקדושה של ירושלים. אולם, הוא מת שנה אחר כך והכתר הוצע לאחיו, בלדווין הראשון, שהיה רוזן אדסה. הוא מלך כ-18 שנה, וכאשר הלך לעולמו, נבחר לתפקיד בן דודו, רוזן אדסה, בדלווין דֶה בּוּרְק. הוא עלה על כס מלכות ירושלים כ-בלדווין השני. הוא נשא לאשה את מורפיה, בתו של נסיך ארמני ונולדו להם ארבע בנות.
את מליסנדה, הבכירה יעד להיות יורשת העצר שלו. אם כי הוא ידע כי לא תוכל למלוך לבד, בתור אישה, על ממלכת ירושלים הדתית, ניסה לשדך לה אציל שלא יאיים לגמרי על הכוח שלה. ברור שמאחורי האב ובתו עמדה חצר של אנשי הכנסיה והאצולה שתמכו בהם. בחרו לה את פולק מאנז'ו, אביר צרפתי עשיר ומבוגר. פולק הגיע לירושלים והשניים נישאו, לפני מותו של בדלווין. במהרה נולד להם בנם הראשון. בלדווין האב מיהר להעביר את הכתר של ממלכת ירושלים לבתו מליסנדה, ביחד עם פולק ונכדו הקטן, שכבר אז הוכתר כ-בלדווין השלישי.
Press photos to enlarge להקליק על התמונות להגדלה
משמאל: נישואי מליסנדה מירושלים ופולק מאנז'ו בשנת 1129, במיניאטורה מאוחרת יותר. מימין: מיניאטורה המציגה, בחלקה העליון, את פטירתו של בלדווין השני והכרזת בתו, בעלה והתינוק בלדווין השלישי כמלכי ירושלים. למטה: הכתרתו של פולק.
L: The Marriage of Melisende of Jerusalem with count Fulk of Anjou. R: Miniature presenting the deathbed of Baldwin II and declaration of Melisende, Fulk of Anjou and the infant Baldwin III as kings of Jerusalem. Underneath, the coronation of Fulk.
האב צדק בתחושותיו. הוא נפטר כשנתיים אחר כך, וכפי שתיאר לעצמו, החל בעלה פולק לחתור תחת מליסנדה בניסיון להשתלט על החצר להכתיר את אחד מבניו כמלך. אך המלכה הצעירה קורצה מחומר טוב. חלק גדול מאבירי ירושלים הוותיקים וגם הכמורה תמכו בה כנגד הצרפתי החדש בעיר, וחבריו האצילים שהגיעו עמו. הוא טפל עליה רומן עם גבר אחר, אך החצר והכמורה לא התרשמו ממנו האשמותיו, תמכו בה וסילקו אותו מעמדות כוח בשלטון. לבסוף מצא עצמו מבודד ונתון לחסדיה. הם התפייסו ונולד עוד ילד – אמורי.
פולק נהרג בתאונת צייד ב-1143. ויליאם מצור, ההיסטוריון המתעד את חייה, מספר שהצטערה באמת. מליסנדה, על כל פנים, הפכה לעוצרת הממלכה עבור המלך בלדווין השלישי, בנה, שהיה בן 13. עם זאת, למרות היות אמהּ ממוצא ארמני (מורפיה הייתה יוונית אורתודוקסית בדתה), זה כנראה עזר למלכה הנבונה בבניית גשרים. מליסנדה עצמה, כאביה, הייתה קתולית. ייתכן כי כל אלו עזרו לה, מן הסתם, להיות דיפלומטית מוכשרת. כבת המזרח התיכון, הכירה את הפילוסופיה הערבית והמוסלמית ואת העדות הנוצריות המקומיות, וידעה ליצור בריתות. היא הפכה פטרונית האמנויות, ועודדה בנייה מאסיבית בירושלים: היא שיקמה את כנסיית הקבר והביאה אותה למצב דומה לצורתה כיום, היא בנתה את כנסיית סנטה אנה, שיקמה את קבר הבתולה, שיקמה ופיתחה את כנסיית יעקב הקדוש ואת כל הרובע של קהילתה המאומצת, הקהילה הארמנית, הרואה במליסנדה עד היום מלכה מ"שלהם". היא בנתה את המנזר בקבר לזרוס (אלעזרייה) עבור אחותה הצעירה יובטה, שהייתה לאם המנזר, וכן את השווקים הצרים בלב העיר העתיקה (שוק הקצבים, שוק הבַּשָׂמִים ושוק הצורפים), הקיימים ופועלים עד ימינו. היא הקימה סקריפטוריום, מפעל העתקה של כתבי יד, שם יצרו מיניאטורות אמנותיות בירושלים, וארמונה היה מרכז לאנשי רוח ואמנים. המפעל הידוע ביותר בתחום האמנות המשויך לשמה הוא "פְּסַלטֶר מליסנדה" ספר תהלים מאויר במיניאטורות, שנוצר בסקריפטוריום שפתחה בירושלים. הספר הוזמן כמתנה עבורה בשם בעלה פולק, ועותק מקורי שמור עד ימינו, במוזיאון הבריטי. הכמורה, הפטריארכיה הלטינית והנהגות מסדרי האבירים בירושלים תמכו בה ובשלטונה.
ירושלים בתקופה הצלבנית, ובנייני הציבור החשובים שבה. צילום שלי של מודל העיר, המוצג במוזיאון מגדל דוד. מליסנדה לא בנתה את כולם אך שיפצה ותמכה בחלק מהם. היא חנכה את כנסיית הקבר המשופצת בשנת 1149, בנתה את מנזר סנטה אנה, את שלושת השווקים, שיפצה את כנסיית קבר מרים (בה לבסוף נקברה), שיפצה ופיתחה את קתדרלת יעקב הקדוש הארמנית, תמכה בבתי החולים של ההוספיטלרים, וגם מצודת דוד משמשת בסיפור שלה.
מפת המזרח התיכון והמדינות הצלבניות. מליסנדה כבר מלכה אז עם פולק. אז, הייתה הממלכה הצלבנית בשיא כוחה. העיר ירושלים אבדה לצלבנים בידי צלאח א-דין כבר בשנת 1187, והממלכה שרדה עוד בערך 100 שנה, לאורך מישור החוף, כשבירתה עכו. ב- 1291, הממלוכים המצרים תפסו את המבצר הצלבני האחרון וחיסלו את ממלכת ירושלים.
ב-1144, כדי להגן על אחת הנסיכויות הצלבניות (אדסה, בה נולדה, בצפון סוריה) בקשה מהאפיפיור לארגן מסע צלב שני, בראשו עמדו קונרד השני קיסר הקיסרות הרומית הקדושה, לואי השביעי מצרפת ואשתו אלינור מאקוויטניה - עוד אישה חזקה מימי הביניים, והם נפגשו בוועידת עכו ב-1148. קונרד ייעץ לבנה הצעיר של מליסנדה, בלדווין השלישי, שהיה אז בן 18 וחמום מוח, לתקוף את דמשק, שהייתה בת בריתם המוסלמית היחידה של הצלבנים. מליסנדה התנגדה, כך גם אלינור. שתי הנשים, נבונות ומנוסות, ייעצו לתקוף את חאלב, אולם המלך הצעיר ניצח בויכוח. דמשק הותקפה, המתקפה נכשלה ונזק היסטורי ובלתי הפיך נגרם לממלכה הצלבנית, עם בכייה לדורות.
ברור היה כי העניין עם הבן חמום-המוח יתפוצץ. האם סירבה לתת לו מהלכים בשלטון, אותם דרש. רוב החצר והכמורה תמכו בה, ולאחר שפטריארך ירושלים סירב למשוח את בלדווין למלך, הצעיר הכתיר את עצמו ויצא לתהלוכה בירושלים. הוא הביא את עניינו למועצת העיר וזו העדיפה לחלק את הממלכה לשניים. הוא היה אמור למלוך בגליל ובצור והיא בשכם וירושלים. בדומה לאבשלום התנכ"י, אסף צבא של אבירים ופתח במלחמת אזרחים כנגד אימו ותומכיה. לבסוף, נכנעה לו אחרי שצר על מצודת מגדל דוד, שם נותרה עם תומכיה ובנה הצעיר אַמוֹרִי. היא נכנעה. לבסוף קיבלה את שכם וסביבותיה ועברה להתגורר שם החל מ-1153.
תוך זמן קצר התפייסה עם בנה והוא השיב אותה למעמד של יועצת בכירה. לא אחת, כשיצא למלחמות, השאיר את רסן הממלכה בידיה.בשנת 1161, עברה כנראה אירוע מוחי, וכמה חודשים אחר כך נפטרה בירושלים. היא קבורה בקפלה בקבר מרים בירושלים אותו שיפצה ובנתה.
היה רחוב בירושלים על שמה, רחוב מליסנד, בתקופת המנדט, אך שמו יוהד ועוברת לרח' הלני המלכה.
שיפוץ כנסיית הקבר הקדוש
תהליך השיפוץ והבנייה מחדש של בזיליקת הקבר הקדוש החל עוד לפני מליסנדה כמובן, אך כאשר פולק נהרג ב-1143 מליסנדה מקבלת לידיה את השלטון הבלעדי (אמנם, בשם בנה בן ה-13). לכן היא זו, בוודאי שפיקחה על תהליך הבנייה של כנסיית הקבר, לקראת חנוכתה מחדש בשנת 1499, בשנת היובל לכיבוש ירושלים על ידי הצלבנים, ב-1099. עניין השיפוץ נזקף לזכות בנה (13!) בספרי ההיסטוריה הישנים, וזה ביטוי מצוין לאופן בו הוצאו נשים מהסיפור ההיסטורי. סגנון הבנייה הוא רומאנסקי אירופאי.
משמאל, מזבח בחלק הארמני של כנסיית הקבר. אין ספק כי שורשיה הארמניים של מליסנדה עזרו לקהילה זו לשמור על מעמדה בכנסיות ירושלים, במאבקים בין העדות הנוצריות בעיר. מימין למעלה: כנסיית הקבר כפי שנבנתה בתקופת מליסנדה. למטה: כנסיית הקבר כיום.
משמאל: שוק הקצבים, שבנתה מליסנדה, כפי שהוא כיום - עדיין משמש לממכר מזון. שוק אמיתי, שוק של התושבים, ועל אף שניצב לרח' דוד - לא מתוייר. מימין: שוק הבַּשָׂמִים המקביל לו, נבנה גם הוא על ידה. תיירים סינים אוכלים קבב מקומי עם מקלות, כהרגלם. אכן, יש שם קבביה מצוינת!
כנסיית סנטה אנה ליד שער האריות, ליד בריכות בית חסדא, בצפון-מזרח העיר העתיקה. הכנסייה שבנתה מליסנדה כחלק ממנזר. שם שהתה אחותה יובטה, לפני שמליסנדה בנתה לה מנזר בקבר אלעזר, בבת ענייה, כיום, אלעזרייה בשיפולי הר הזיתים אל מדבר יהודה. ניכר אותו סגנון רומאני-גותי.
הקתדרלה הארמנית של יעקב הקדוש
קתדרלת יעקב הקדוש. הכנסייה הארמנית היא אחת המרשימות והנסתרות שבעיר. היא נמצאת בלב הרובע הארמני, שהוא בעצם מתחם נזירי. מליסנדה עזרה רבות בשיפוץ ובטיפוח הכנסייה הזו, אף כי לא השתייכה לאותו זרם דתי.
הכנסייה מכילה אוצרות רבים, ביניהם שרידי עצמות השליחים יעקב (הגדול) בן זבדי ויעקב (הקטן) אחי ישוע. הכנסייה הארמנית היא זרם ייחודי ועתיק של הנצרות, והיא כנסייתה הלאומית של ארמניה. יש לה תפילות, אסתטיקה ופולחנים ייחודיים. בכיוון השעון: כיפת הכנסייה החבויה, מכיוון חומות ירושלים, (למעלה מימין) פרחי כמורה יושבים על שטיחי הכנסייה, המסדרונות היפהפיים של המנזר, חדר האוצרות הייחודיים של הכנסייה, פרסקו של המדונה והילד, כיפת הקתדרלה מבפנים.
טקס בקתדרלה הארמנית ביום חגו של יעקב הקדוש.
סידור התפילות של מליסנדה. ספר תפילות מאויר במיניאטורות שנוצר עבור מליסנדה, כנראה בהזמנת בעלה, המלך פולק, באותו סקריפטוריום שהיא הקימה בכנסיית הקבר. פסלטר הוא מעין סידור תפילה המכיל פרקי תהילים מאוירים ותפילות אחרות. משמאל, הכריכה החיצונית העשויה שנהב ואבני חן. באמצע: ישוע נכנס לירושלים ביום א' של התמרים. מימין: ישוע כשלצידו אמו ויוחנן המטביל. נמצא במוזיאון הבריטי אך נוצר בירושלים!
מצודת ירושלים. מגדל דוד. חלק מהקשתות במרכז המצודה מהתקופה הצלבנית. הצריח של המסגד לא היה קיים בתקופת מליסנדה, עת נותרה נצורה במגדל דוד עם בנה הקטן אמורי, כאשר בנה הבכור בלדווין השלישי, צר עליה ועל תומכיה. היא נכנעה, לבסוף.
קבר מרים הבתולה וקבר המלכה
קבר מרים בנחל קדרון. אחרי שמליסנדה שיפצה ובנתה את הכנסייה מהמאה החמישית, בסגנון האופייני לשאר הכנסיות שבנתה, היא בחרה להיקבר שם, לצד אמה, מורפיה, בגת שמנים. קברן נמצא בנישה, ממול. הקדושים אנה ויהויכין, הוריה של מרים, קבורים במצבה בצד שמאל.