הוּרֶם חאסקי סולטאן. ציירים רבים הגיעו לצייר את רוֹקְסוֹלַנָה, כפי שקראו לה האירופאים באיסטנבול. דיפלומטים שפגשו אותה בארמונה אמרו שלא הייתה יפה או גבוהה אך חיננית ומקסימה.
החמישית בסדרת הנשים שבנו את ירושלים היא מוסלמית - הוּרֶם חאסקי סולטן, והיא אחת הדמויות המרתקות והססגוניות של תקופת הרנסנס. כמו רוב קודמותיה, סיפורה מתחיל באיסטנבול, על גדות הבוספורוס. היא ובעלה, הסולטאן סולימאן המפואר (הידוע בעולם המוסלמי בשם סולימאן קנוני, סולימאן המחוקק) בנו את ירושלים בתקופת הרנסנס. מלבד בניית אימפריה ענקית, המשתרעת ממרכז אירופה לאפריקה, ערב ופרס, תרומותיו של סולימאן לירושלים היו שיפוץ מסגד אל אקצה, בניית שלושה קילומטרים של חומות מרהיבות מסביב לעיר, שיפוץ אמות המים, שהביאו מים לעיר, חידוש ושיפוץ הבריכות הגדולות ובורות המים בעיר ובנייה של שש מזרקות מים ציבוריות. תוך שהם משמרים, משלימים ומשפרים את הבנייה של השליטים הקודמים, הממלוכים (1187-1516) ונותנים לעיר את צביונה הנוכחי ב-400 השנים שישלטו בה, מ- 1516 עד 1917. בניית החומות החלה בשנת 1538 על תוואי חומות קודמות שנהרסו. ואיזו חומה! מבין כל התיירים שהבאתי אל העיר, דתיים וחילוניים, נוצרים, מוסלמים יהודים ואחרים – לב רבים מהם רוטט כשהם רואים את חומות העיר הקדושה. וגם לבי, בכל פעם.
סולימן, ואף אשתו, כוכבת פרק זה, הוּרֶם חאסקי סולטאן, כנראה מעולם לא ביקרו בירושלים. בכל זאת היא בנתה, מימנה ופיקחה מרחוק על בניית קומפלקס עצום של מבנים, הקרוי היום על שמה. אך מי היא ומדוע היא כה מסקרנת? אחת הסיבות היא סיפור האהבה הגדול בין הקיסר המפואר והכל יכול, לבין נערת ההרמון, שפחה נוצרייה צעירה הכובשת את ליבו של המלך הגדול, והופכת לאשתו האחת והיחידה בניגוד לנוהג ולמסורת, מושיבה את צאצאיה על כס האימפריה ויוצרת, בעצם, את המשך שושלת הסולטנות.
מוצאה היה מאזור מערב אוקראינה של היום, הקרוי רותניה, אז חלק ממלכת פולין. בת של כומר, כנראה, נפלה בשבי פורעים טטרים שמכרו אותה לעבדות באיסטנבול. אין וודאות לגבי שמה המקורי אך היה כנראה אלכסנדרה ליסובסקה. היא נקנתה מטעם הרמון הסולטן. שם קיבלה את התואר הוּרֶם ("העליזה", בפרסית עתיקה) חאסקי סולטן (חביבת הסולטן). במערב היא ידועה בשמות רוקסולנה, או רוסלאנה או ה"אדומה". אנו נקרא לה הוּרֶם.
באותה עת, לסולטאן לא הייתה אישה רשמית. האישה המשפיעה בהרמון הייתה אם הסולטאן (וַלִידֶה סולטאן). שִפְחוֹת-ההרמון נועדו לשעשע את הסולטן וללדת ילדים. ברגע שנולד מועמד אפשרי ליורש עצר, הוא נשלח עם אימו בגיל ההתבגרות הרחק מאיסטנבול מהארמון, למען בטיחות האם והבן, אך גם זו של הסולטן עצמו. בחצר הסולטן של קונסטנטינופול, כמו קודמתה הביזנטית, שימשו הפגיון, מיתר-החנק וכוס התרעלה אמצעים נפוצים למדיי לקידום עצמי או להישרדות – עדיף היה להיזהר.
זהירות בהחלט לא הייתה אחת מתכונותיה של הוּרֶם. בת חמש עשרה הייתה השפחה הצעירה כאשר הגיעה לארמון עם אמביציה לכבוש את הפסגה. היא למדה פרסית וטורקית, התאסלמה, למדה על אמנות ופילוסופיה, ובמהרה צדה את עינו של המלך. שגריר איטלקי אחד דיווח לשולחיו: "היא הייתה חביבה, אך לא יפה, וקצרת קומה, קמעה..." לשגריר הוונציאני נאמר ב- 1526 כי היא "צעירה, אך לא יפה, חיננית ונמוכת קומה." היא הייתה חצופה וישירה וסולימאן הוקסם ממנה לגמרי... ייתכן כי האופן בו התגרתה בו הלהיב אותו, תוך שהיא מסכנת עצמה ביודעין. ייתכן שסקרנה אותו. אימו רבת ההשפעה של סולימן ופילגש אחרת, מהידבראן, שבנה מוסטפה היה יורש העצר המיועד, התחילו להילחץ. מהידבראן תקפה אותה פיזית בהרמון וסבלנותו של סולימאן פקעה. הוא הוליד עם הוּרֶם עוד תינוקת, והחליט לשאת אותה לאשה. זהו שינוי היסטורי במסורת ההרמון. ששה ילדים יוולדו לו ממנה והוא יוותר נאמן לה עד יום מותה.
סולימאן היה בן זמנם של פרנסואה הראשון מצרפת, הנרי השמיני מאנגליה, קארל החמישי מהבסבורג, איוואן האיום ברוסיה, קוזימו דה מדיצ'י הראשון ואיזבלה ד'אסטה באיטליה. סיפור האהבה שלהם התפרסם כבר בימיהם. בניגוד לכוכבות הקודמות בסדרה, שיכולנו רק לדמיין את חזותן – כאן הגיעו שורה שלמה של ציירי רנסנס איטלקים שבאו לצייר דיוקנאות של מלכי המזרח המוסלמיים, ובמיוחד של "רוקסולאנה", ביניהם טיציאן. שירי האהבה שכתבו זה לזו מתפרסמים באירופה ואני מציג לכם את המפורסם ביניהם, "מוהיבי", שסולימאן כתב לה.
מי שצפה בסדרה הטורקית "הסולטן" ראה טלנובלה אפית עליה ועל יחסיה עם סולימן, שהייתה ללהיט בכל העולם המוסלמי מבוסניה עד אינדונזיה. שם הציגו אותה באור שלילי למדיי, כמי שהשתלטה על סולימאן לחלוטין. ידוע כי לפחות הייתה שותפה להסתה כנגד בנו של סולימאן, מוסטפה, אותו הוציא להורג באכזריות. זה פינה מקום לילדיה להיות יורשי העצר. ניתן לראות בכך פעולה הישרדותית, בהגנה על ילדיה, שהיו נרצחים אילו מוסטפה היה עולה לשלטון. כך היה מקובל – לחסל את הצאצאים היריבים.
יש אומרים שכדי לכפר על חטאיה, בנתה את מרכז הצדקה הגדול בירושלים ב-1552 במקביל לעוד מפעלי צדקה גדולים ברחבי האימפריה, תמחוי דומה לירושלים במכה ושני בתי מרחץ גדולים בלב איסטנבול הפועלים עד היום, ליד איה סופיה.
הפרוייקט בירושלים נבנה במקום שהיה במקור מרכז של מיסטיקנים סופים, שבנתה אישה מוסלמית אחרת, הגבירה טֻנשוּק אל-מוזאפירייה, בשנת 1338, יותר מ-200 שנה לפני הוּרֶם. טונשוק בנתה ארמון מרהיב בסגנון הבניה עוצר הנשימה של הממלוכים, בלב הרובע המוסלמי. הארמון שימש כאכסנייה. הגבירה טֻנשוּק נפטרה זמן קצר לאחר מכן, והמקום נזנח.
כנראה, שהיו אלה שליחיה של אשת הסולטן, שהגיעו ובחרו את הארמון, שיפצו אותו, והוסיפו לו בנייה נוספת, שכללה בית תמחוי לעניים, שהגיש שתי ארוחות ביום לעניי ירושלים ולמתפללים והמתלמדים העניים של אל אקצה. המקום כלל אז, לפי מסמך ההקדש, חאן גדול (פונדק) לנוסעים וסוחרים, מסגד עם כיפות וקשתות, אכסניה עם 55 חדרים לסופים ולעניים, מטבח גדול עם מאפייה ותחנת קמח, כמה מחסנים וכן מזרקה עם מים זורמים ונקיים לדיירים ולבישול. רוב המבנים, מלבד האכסניה והמסגד עומדים היום על תילם. התמחוי עובד עד ימינו, כאשר שתי הארוחות עדיין מוגשות לעניים לפי המתכון המקורי של הוּרֶם! המקום ידוע כיום בכמה שמות, בהתאם למוסדות השונים ששכנו בו לאורך ההיסטוריה: אַל-עִימַארָה אַל-עַמִירָה, שהוא שם טורקי לתמחוי. הוא נקרא גם "טְקִיָה חַאסִקִי סוּלְטַן" (תמחוי חסקי סולטן) וגם בית היתומים האסלאמי. בעיריית ירושלים, שם האתר הרשמי הוא "ארמון הגבירה טֻנשוּק", על שם הארמון מימי הביניים.
ומי זה שמימן את הארוחות, בתי המחסה והעמותות? לצורך פרויקט זה, הקדישה הוּרֶם חאסקי סולטן 26 כפרים בתוואי שבין יפו לירושלים, כמה חנויות בעיר, שוק מקורה בירושלים, שני מפעלי סבון, 11 טחנות קמח ושני בתי מרחץ בפלסטינה ולבנון. במשך מאות שנים מימנו מיסים מנכסים אלה את מפעל הצדקה הענקי, כמוכן את המסגד ושתי האכסניות לעולי רגל ולמטיילים אחרים. חלק גדול מהכפרים האלה נהרסו במלחמת 1948, והמימון זמין כעת רק לבתי הספר מארגוני צדקה אחרים. מתחם הבניין מכיל כעת גם את בית היתומים, בית ספר מקצועי ובית ספר תיכון.
להקליק על התמונות להגדלה
ייצוגים שונים שלהם על ידי ציירים שונים, ביניהם טיציאן. למטה: סולימן המזדקן ותמונה של שניהם
דיפלומטים שפגשו את הזוג המאוהב בערוב ימיהם, סיפרו, כי היו עדיין מאוהבים וחברי אמת במערכת הזוגית שלהם. ארבע שנים בלבד אחרי שבנתה את המקום, הלכה הוּרֶם חאסקי סולטן לעולמה בשנת 1558. היא הספיקה לדאוג לילדיה ששרדו, ומיקמה את בנה כיורש העצר. היא לקחה על עצמה תפקיד כמדינאית, ופיתחה קשרים עם מדינאים אירופאים. גם מבחינה תדמיתית, עזרה לסולימאן בקשריו הבינלאומיים. מספרים שהייתה לה אשת סוד ויועצת יהודייה רבת השפעה, אשת עסקים ממוצא ספרדי בשם אסתר חנדלי.
הוּרֶם נקברה במאוזולאום במסגד סולימאנייה באיסטנבול. מספרים שסולימאן לא התגבר מעולם על מותה. הוא מת שמונה שנים אחרי כן ב-1566, ונקבר לצדה, בחצר המסגד הקרוי על שמו.
ברצוני להוקיר ולהודות מכל הלב, לפרופ' יוסוף נטשה, הארכיאולוג הראשי של הוואקף, שהיה תלמיד כנער בבית ספר זה, והפך עם השנים לחוקר הראשי והמפקח של המקום הזה, והוביל את שיקומו. דרך הספר שלו 'פיתוח ושימור בית היתומים האסלאמי' וסיור שעשיתי איתו פעם באופן אישי, שהקנה לי את רוב הידע על המקום. הוא חוקר נפלא ועמוק ולצערנו, אין לנו זמינות לשמוע את חוכמתו ואת הידע המופלג שלו, בגלל היותנו משני צדי המתרס הטרגי וחסר התוחלת של עמינו. נתפלל שמצב נורא זה ייפתר.
להקליק על התמונות להגדלה
סדרת הטלוויזיה "הסולטן" עוסקת בסיפור האהבה הגדול והמורכב בין סולימאן המפואר והורם חסקי סולטן. הם בחרו בשני שחקנים זוהרים לגלם את הדמויות: מריאם אוזרלי, שחקנית ממוצא טורקי-גרמני המציגה אותה כדמות מעט נפקנית, מחושבת וחסרת רגשות. האליט ארגנץ' מציג דמות אידיאלית של סולטאן מתנשא. הסדרה הייתה להיט ענק בכל המדינות המוסלמיות. מימין, סביל (מזרקת מים עירונית, אחת משש שבנה סולימאן חלק ממפעל המים ברחבי העיר העתיקה. זו נמצאת מול שער השלשלת להר הבית) The TV series
שיפוץ הר הבית
מסגד כיפת הסלע המקורי נבנה בשנת 705 לספירה על ידי הח'ליפים האומיים, והיה מכוסה מוזאיקה. כנראה שכבר ניזוק בעת שהגיעו העותומנים, כ-900 שנה מאוחר יותר. השינוי אותו עשו במבנה, היה לכסותו באריחי קרמיקה בסגנון קאשאני, שמקורם פרסי.
להקליק על התמונות להגדלה
בזמנו של סולימאן, עמדו חומותיה של ירושלים הרוסות בחלקן הגדול. היה לו חלום בו הוא נצטווה לבנות את חומות ירושלים. הבנייה החלה בשער שכם בשנת 1538 והסתיימה כמה שנים אחר כך. החומות של היום הן חומותיו של סולימאן.
מפעלה הגדול של הוּרֶם חַסֶקִי סוּלטָן
האזור המודגש בתמונה, נמצא בלב לבו של הרובע המוסלמי, לא הרחק מרחוב הגיא. שם נמצא אַל-עִימַארָה אַל-עַמִירָה' מרכז החינוך, הצדקה והתמחוי שיצרה הורם חסקי סולטן, הפועל עד ימינו. האתר הוא בעצם מקבץ בניינים שאינם בולטים בנוף הכללי כמו מבנים ידועים מסביבם. צריך להתקרב כדי לראות.
ניתן לזהות, משמאל לימין: הכיפה הלבנה של בית הכנסת החורבה, ברובע היהודי, את הגג בצורת חרוט ומגדל הפעמונים של כנסיית הדורמיציון. במרכז התמונה - מגדל הפעמונים והכיפה השחורה של כנסיית הגואל הגרמנית-לותרנית ומיד מאחוריה מצודת מגדל דוד. מימין למעלה - שתי הכיפות האפורות של כנסיית הקבר. למטה מימין - הכיפה הכסופה של כנסיית גבירתנו הדואבת הארמנית-קתולית, בתחנה הרביעית של דרך הייסורים.
להקליק על התמונות להגדלה
אם נעלה במעלה עקבת א תאקיה או סמטת מעלות המדרשה, כמעט שלא נבחין בארבעת השערים הגדולים - יצירות מופת של ארכיטקטורה ממלוכית עות'מאנית. אַל-עִימַארָה אַל-עַמִירָה. הדלת הראשונה, למעלה מימין, שער מונומנטלי ראשון, שייך לארמון הגבירה טֻנשוּק מימי הביניים. בסגנון ממלוכי מפואר, עם שילובי אבן צבעוניים (אבלק), פסוקי קוראן חקוקים באבן. בקמר הקשת – מוקרנס, מעשה נטיפים הנדסיים, שהפכו לסימן הכר בכל הארכיטקטורה האסלמית. השער המונומנטלי השני, (למטה משמאל) גם הוא מימי הביניים. סגנון ממלוכי ייחודי, עם שילובי אבן צבעוניים (אבלק) בסגנון מיוחד. זו גם הכניסה לסדנאות הנגרות של בית הספר המקצועי. שער מונומנטלי שלישי, (למטה במרכז) גם הוא שייך לארמון הגבירה טֻנשוּק מימי הביניים. אדריכליה של הורם חסקי סולטאן רק שמרו אותו ושילבו אותו במערך הבניינים. השער בסגנון ממלוכי, עם שילוב אבנים צבעוניות (אבלק), פסוקי קוראן חקוקים באבן ואף עבודת פסיפס של אבנים צבעוניות במוטיב פרחוני. אחרון חביב, (למטה מימין) זהו השער המונומנטלי הרביעי שאותו בנתה חסקי סולטן ב-1552 וזו הכניסה ל-עִימַארָה אַל-עַמִירָה, לתמחוי ולשאר הבניינים, שאדריכליה של הורם חסקי סולטאן שילבו במתחם הכולל. השער בסגנון עותומני, בצורת עלה תלתן, עם תחריטי אבן מעודנים כתחרה, המאפיינים את הבנייה העותומאנית.
(משמאל) כיפת המטבח של בית התמחוי, המרק המתבשל בסירי המטבח כיום ואחד מסירי הנחושת העתיקים ששימשו, לאורך השנים בבישול.
המתכון המקורי של המרק
עד היום משתמשים במתכון שנקבע על ידי הקיסרית. יש מרק בוקר וערב.
מרק הערב: פְרִיקִה כמות הסועדים: עניי ירושלים
המרכיבים
פְרִיקִה . . 14.380 ק"ג
סמנה (חמאה) 2.457 ק"ג
גרגירי חומוס . . 1.228ק"ג
בצל . . . . 1.638ק"ג
מלח . . . . .2.047ק"ג
כמון. . . . . 0.614 ק"ג
יוגורט. . . . . 20.475 ק"ג
פטרוזיליה. . . בשווי 20 דירהם
עצי הסקה לבישול - 49.14 ק"ג
משמאל: תעודת הוואקף (רישיון ההקדש) המקורית של הקיסרית.
מוהיבי - שיר האהבה הגדול
אחד משירי האהבה המפורסמים בהיסטוריה הוא "מוהיבי" (המאוהב) שכתב סולימאן המפואר לאשתו, הורם חסקי סולטאן. ההתמסרות הטוטאלית של השליט הכל יכול לאהובתו, אשתו מרטיטה לב רבים עד היום.
ללחוץ להגדלה בשפה הרצוייה
קברה של הורם חסקי סולטן באיסטנבול.