DAVID STEINBERG

TOUR GUIDE IN THE HOLY LAND

מקסימיליאן האומלל, שירו בו לא מזמן...

Updated: Aug 26


פסלה של הקיסרית הלנה הקדושה, בקפלת מציאת הצלב האמיתי, בכנסיית הקבר הקדוש בירושלים.


לאחרונה קראתי את ספרו של מארק טוויין "התמימים בחוץ לארץ" (שתורגם לעברית בשם "מסע תענוגות לארץ הקודש") המתעד את מסעו לחו"ל ובין השאר גם לארץ ישראל ב-1867.

בפרק העוסק בביקורו בכנסיית הקבר הקדוש בירושלים, טוויין מתאר כיצד ירד אל הקפלה של הלנה הקדושה, למקום מציאת הצלב האמיתי, ואז מציין:


"בקפלה של הלנה הקדושה... ניצב פסל ברונזה שלה. הוא הזכיר לנו את מקסימיליאן האומלל, שירו בו לא מזמן. הוא תרם אותו לקפלה, מעט לפני שיצא אל כס מלכותו במקסיקו."


אני מכיר היטב את "קפלת מציאת הצלב האמיתי" במעמקי כנסיית הקבר הקדוש בירושלים. אני מכיר היטב את הפסל – ראיתיו מאות פעמים בלוויית התיירים שלי. הכרתי גם את סיפורו של הקיסר מקסימיליאן הראשון ממקסיקו, אך מעולם לא ידעתי כי כל זה קשור לירושלים. אולם, הערתו של טוויין: "מקסימיליאן המסכן, שירו בו לא מזמן" סיקרנה אותי. המקרה ההיסטורי הרחוק והמשונה ההוא, משנות ה60 של המאה ה-19, שתועד היטב באומנות, הפך לפתע לקרוב יותר ומיידי. אולי רק נדמה לי כי ניכרת חמלה ואולי אפילו אהדה של טוויין לאותו נסיך אוסטרי שנהייה לפתע לקיסר והוצא להורג זמן קצר אחר כך? זה קרה ב-1867, בדיוק השנה בה ביקר טוויין בארץ, ומן הסתם, החדשות הגיעו לכאן מעט באיחור.


סיפורו של מקסימיליאן


הארכי-דוכס פרדיננד מקסימיליאן יוזף מריה מאוסטריה נולד ב-1832 בווינה. הוא היה אחיו הצעיר של הקיסר פרנץ יוזף הראשון. בחור מבריק, בעל דמיון ומעוף, שהתגייס לחיל הים הקיסרי ויצא עמו למסעות רבים לארצות רחוקות. כבר בגיל 22 נתמנה למפקד חיל הים האוסטרי. הוא פיתח אותו וקידם אותו במידה רבה וזכה לשבחים מקציני הצי בני זמנו.


בראש צי של חמש עשרה אוניות הגיע לארץ ישראל ולמצרים בשנת 1855 וביקר בירושלים. הוא הספיק לבדוק ולאשר את השטח שהאוסטרים קנו כדי לבנות את ההוספיס האוסטרי, ומאוחר יותר תרם את פסל הברונזה של הלנה, מחזיקה את הצלב של ישוע לכנסיית הקבר.


ממש מאחורי פסלה של הלנה בקפלה מוטבעים שני סמלי אצולה מברונזה בקיר האבן. משמאל, סמלו כמשנה-למלך האישי של מקסימיליאן כמושל לומברדיה-ונטו. זהו סמלו האישי המציג את נחלותיו כארכי-דוכס קיסרי אוסטרי: השלט האחורי מחולק לארבעה רבעים: למעלה מימין, ממלכת בוהמיה (צ'כיה); למעלה משמאל, ממלכת הונגריה, למטה מימין: ממלכת גליציה ולודומריה (כיום: פולין ואוקראינה) ולמטה משמאל: ממלכת לומברדיה-ונציה (צפון איטליה). על השלט המכותר במרכז המגן: סמל שושלת הבסבורג-לוריין מחולק לשלושה - מימין: סמלי לוריין, אוסטריה ושושלת הבסבורג: אריה אדום על צהוב.


זהו סמלה האפיפיורי של ממלכת ירושלים (הצלבנית) וכאן המצנפת האפיפיורית בעלת שלושת הכתרים מונחת על זר הקוצים של ישוע. לסמל המקורי הצבעים היחודיים של ממלכת ירושלים ושל הוותיקן: זהב על גבי כסף (צלב תלתני צהוב על לבן). הקיסרים האוסטרים נשאו את התואר של מלכי ירושלים הצלבנית.

מקסימיליאן נשא לאשה את שארלוט, נסיכת בלגיה, בתו של המלך ליאופולד הראשון, ב-1857 ובאותה שנה התמנה למשנה-למלך (מושל) לומברדיה-ונציה, ממלכה בשליטה אוסטרית שהשתרעה בכל צפון איטליה ממילאנו ועד ונציה. הזוג הצעיר עבר לגור במילאנו, אך פרנץ-יוזף פיטר את מקסימיליאן כעבור שנתיים, אחרי קרב סולפרינו, בו איבדה אוסטריה את לומברדיה. לומברדו-ונטו השתחררה ממילא קצת אחר כך, מאוסטריה והצטרפה לאיטליה העצמאית ב-1866.


הזוג עבר לגור בטרייסטה, על חוף הים האדריאטי ב-1859. מקסימיליאן סיים זה עתה לתכנן ולבנות את בית החלומות שלו, ארמון מירמאר על החוף האדריאטי ליד טרייסטה, כיום בצפון איטליה. הם החלו לנהל חיי חצר בביתם החדש. הארמון נראה כטירת החלומות.


ביקור הקיסרית אליזבת (סיסי), אשתו של הקיסר פרנץ יוזף, אצל שארלוט (בשמלה הוורודה) בארמון מירמאר בשנת 1861. בסירה מחכים הקיסר עצמו (עם רגלו על המזח) ואחיו מקסימיליאן, בחליפה השחורה.


אולם העולם התנהל כדרכו. בקצהו השני, החל להתגלגל אירוע שהשפיע על חיי הזוג הצעיר שזה-עתה בנה את ביתו. בשנת 1861, פלש הקיסר הצרפתי נפוליאון השלישי למקסיקו, כדי לגבות חוב שהנשיא המקסיקני חוארז סרב לשלם לאירופאים. אז, עלה במוחו של נפוליאון הרעיון ההזוי לבנות לצרפת בסיס כוח בעולם החדש ולחדש את הקיסרות המקסיקנית משנת 1821תחת חסותו. נציגי המפלגה השמרנית המקסיקנית תמכו בו והם ביקשו מהנסיך ההבסבורגי להיות להם לקיסר, בתקווה להדיח את בניטו חוארס הליברלי, הנשיא הנבחר.


האם היה זה יצר ההרפתקנות או אידיאליזם שהביאו את מקסימיליאן לקבל את ההצעה ההזויה הזו? הרי הוא עצמו היה ליברל וחוארז עמד בראש ממשלה ליברלית. מדוע נענה להצעתם של השמרנים? הוא יצא למקסיקו בתור הקיסר מקסימיליאן הראשון, ואשתו בתור הקיסרית קרלוטה.


הנפשות הפועלות: נפוליאון השליש קיסר צרפת, מקסימיליאן כקיסר מקסיקו והנשיא החוקי בניטו חוארס.

הם הגיעו למקסיקו סיטי, וזכו ליחס עוין מרוב האוכלוסייה. ממשלתו של מקסימיליאן ניסתה לפייס את הרפובליקנים, ובראשם בניטו חוארז, אך ללא הועיל. הכל השתבש. כמה מהוראותיו של הקיסר גרמו למעשי טבח במקומות שונים, הצרפתים נטשו אותו במערכה ושבו לצרפת בשל בעיות מבית. הקיסר הצעיר נפל בשבי הרממשלה החוקית של חוארז, נשפט ונדון למוות. הוא הוצא להורג בירייה ב- 19 ביוני 1867. בן 36 היה במותו.


הוצאתו להורג של מקסימיליאן זכתה לפרסום רב דווקא בשל יצירת אמנות ידועה המתעדת אותה, של הצייר מאנה. יצירת המופת כנראה אינה מדויקת מבחינה היסטורית כי קיים צילום של ביצוע גזר הדין השונה מהציור. קיימים כמה נוסחים של הציור שצייר מאנה ונאסר בתקופתו להציגו בצרפת: ברוב הנוסחים צייר את כיתת היורים במדים צרפתיים - המסר היה כי מקסימיליאן הוצא להורג באשמתה של צרפת.

הוצאתו להורג של הקיסר מקסימיליאן היא סדרת ציורים של אדואר מאנה בין השנים 1867-1869, המתארת ​​את ההוצאה להורג בידי כיתת-יורים של הקיסר מקסימיליאן הראשון ממקסיקו.

ציור מאת ז'אן-פול לורנס: הרגעים האחרונים של מקסימיליאן, קיסר מקסיקו והתצלום המקורי של ההוצאה להורג.

שארלוט, בת 27 בלבד, חזרה לאירופה עוד לפני מותו של בעלה כדי לגייס תמיכה. הוא עצמו סירב להימלט כדי לא לנטוש את תומכיו. כאשר נודע לה על מות בעלה התמוטטה נפשית ופיזית. היא מעולם לא התאוששה והתרחקה מעין הציבור. היא לא נישאה שוב עד יום מותה בשנת 1927.


אחיו הבכור, הקיסר פרנץ יוזף הראשון, ביקר בירושלים כשנתיים לאחר כך בנובמבר 1869, לאחר חנוכת תעלת סואץ. הוא שהה באכסנייה האוסטרית. חלק מחדריה והכנסייה הקטנה שומרים עדיין על אלגנטיות והדר מלכותיים. כיום היא משמשת כאכסניה לצליינים אך גם כבית מלון. המקום הוא מעין קפסולת זמן, מין אי אירופאי קולוניאלי בלב העיר המזרח-תיכונית. היא אהובה מאוד על תיירים ישראלים וזרים.


הכניסה לאכסניה האוסטרית בירושלים עליה מתנוסס דגל אוסטריה; הסלון הקיסרי, חדר שכולו מצוייר; Trompe l'oeil, (טְרוׂמְפּ-לוֹיל) ציור באשליית תלת ממד, על התקרה; הקפלה של המשפחה הקדושה, עם סמלי המדינה הקיסריים, וסמלי אצולה כמו זה של מקסימיליאן, מקשטים את קירות הכנסייה. לבסוף, פרסקו על קיר הכנסייה, המציג את פרנץ יוזף מוביל את מסדרי הצלבנים העתיקים ואת עמי האימפריה שלו לירושלים.


מקסימיליאן האומלל... מה ניתן כבר לומר? אולי רק לציין את הפסל שתרם, כאן בירושלים.


כשסיימתי לצלם את הפסל בעומק הקריפטה, יצאתי דרך תהלוכות בכנסיית הקבר, לשוק הרמדאן השוקק, המלא באוכל ובממתקים, ואנשים ממהרים לארוחה המפסקת את הצום, האִפטאר.


השמש שוקעת על יום נוסף בהיסטוריה הארוכה והמדהימה של עיר הקודש והלילה יורד על מעשיותיה, סיפוריה ואגדותיה. איזו עיר!



TC_2020_L_TRANSPARENT_BG_CMYK.png
insta y.png

 

Licensed guide  מדריך מורשה